12: היבטים כלכליים ופיננסיים בניהול הרשות המקומית

רו"ח יעקב זיצר*

* יעקב זיצר רו"ח ומוסמך למשפטים. חבר המועצה המקצועית בלשכת רו"ח. יו"ר ועדת משנה לענייני חשבונאות ובקרה מוניציפאלית בלשכת רו"ח. חבר בוועדות ברנע ואמרני שעסקו בנושא השינוי בדיווח החשבונאי ברשויות המקומיות. מרצה בנושא מיסוי, החשבונאות והכלכלה המוניציפאלית. חבר בועדת הקשר של לשכת רו"ח עם רשויות מקומיות ומשרד הפנים.

א.  כללי

פעילות שוטפת ופעילות פיתוח.

א.1.   יש להבחין בפעילותה הכלכלית של הרשות המקומית בין הפעילות השוטפת המקבלת את הביטוי בתקציב הרגיל לבין פעילות שאינה פעילות שוטפת והמקבלת ביטוי בתקציבי הפיתוח המוגדרים כתקציבים בלתי רגילים.

א.2.  סוגי המקורות בפעילות השוטפת הנן בד"כ הכנסות עצמיות שיוגדרו להלן, וכן הכנסות מהממשלה כאשר הכנסות הממשלה הנן בחלקן מיועדות ובחלקן כלליות ללא יעוד ספציפי, ולהלן תהיה התייחסות לכך.

א.3.  בנושא התשלומים ישנן מספר סוגי תשלומים כאשר עיקר התשלומים הנם תשלומים בתחומי השכר (כולל תשלומי גמלא תקציבית ) ותשלומי פעולות המשולמות לספקי טובין לקבלנים ולנותני שירות. בנוסף לכך ישנם תשלומים נוספים שבד"כ  הנם רק בתקציב הרגיל כגון: פירעון הלוואות, הוצאות מימון.

ב.  התקציב הרגיל

ב.1.  במסגרת התקציב הרגיל מתנהלת הפעילות הכלכלית השוטפת של הרשות המקומית , כאשר התקציב הרגיל מתייחס לשנה תקציבית שלמה והפעילות המקבלת ביטוי בו הנה פעילות המתייחסת לשנת כספים שלמה, המתחילה ב- 1/1 והמסתיימת בכל 31/12 של כל שנה.

ב.2.  התקציב הרגיל אמור להיות מאושר לפני תחילת השנה התקציבית, כלומר לפני 31/12 צריכה מועצת הרשות לאשר את התקציב הרגיל לשנה הקרובה, כאשר במהלך השנה ניתן לאשר שינויים בתקציב הרגיל כולל הקטנות בסעיפים מסוימים ו/או הגדלה בסעיפים אחרים. השינויים יכולים לקבל ביטוי הן בצד המקורות (הכנסות – תקבולים) והן בצד השימושים (הוצאות-תשלומים).

ב.3.  לאחר שמועצת הרשות המקומית מאשרת את התקציב הרגיל הוא מוגש למשרד הפנים לקבל את אישור משרד הפנים. לאחר בדיקת התקציב על ידי נציגי משרד הפנים הוא מאושר על ידי משרד הפנים כאשר עיקרי התקציב ומסגרת התקציב המאושרים על ידי משרד הפנים, מקבלים פרסום ברשימות.

ג.  השימושים המופיעים בתקציב הרגיל

את הפעילות השוטפת של הרשות המקומית במסגרת התקציב הרגיל אפשר לאבחן למספר סוגים עיקריים של פעילות כמפורט להלן.

ג.1.  פעילות מוניציפלית של מתן שירותים מוניציפאליים

ג.1.1.  במסגרת הפעילות המוניציפאלית ניתן להגדיר את הרשות המקומית כעין חברת ניהול של מתחם תעשייתי או כעין חברת ניהול של קניון או כעין "ועד בית" של מספר רב של בתים ושכונות.

ג.2.1.  במסגרת פעילות מוניציפלית זו אחראית הרשות המקומית על תאורת הרחובות שבישוב, על הניקיון ברחובות ובמוסדות הציבור, על תחזוקה כללית לרבות בכל הקשור לחזות הישוב וכן על אספקת שירותי תברואה נאותים ברחבי הישוב לטובת ולרווחת התושבים ו/או העסקים השונים.

ג.3.1.  במסגרת פעילות התברואה הרשות המקומית צריכה לדאוג לפינוי מפגעי תברואה, פינוי אשפה , פינוי גזם, טיפול בשפכים, הן שפכים סניטריים והן שפכים תעשייתיים וכו'.

חלק מהפעילות בתחום התברואה הנם פעילות מונעת וחלק מהפעילות הנה פעילות אקטיבית כגון: פינוי אשפה, פינוי גזם, פינוי פגרי נבלות וכו'.

ג.4.1.  במסגרת הפעילות המוניציפאלית והשירותים המוניציפאליים שהרשות המקומית מספקת ישנו חלק גדול הקשור בחזות הישוב, כאשר במסגרת זו הרשות המקומית מספקת שירותי גינון לשטחים ציבוריים, שלטי רחובות ומוסדות ציבור, תחזוקה חיצונית של  מוסדות ציבור לרבות צביעתם ומתן צביון חיצוני למוסדות הציבור השונים.

ג.5.1.  כן מטפלת הרשות המקומית במסגרת השירותים המוניציפאליים באותם נושאים מוניציפאליים הקשורים בחזות הישוב ו/או מתן שירותים אחרים שעשויים להניב פרות בעתיד על ידי כך שהרשות המקומית תהיה אטרקטיבית לתושבים חדשים ו/או לעסקים נוספים שירצו לבוא ולהשקיע בישוב שבו מוענקים שירותים ניאותים הן לרווחת תושביו והן לרווחת העסקים שבתחומה המוניציפאלי.

ג.2.  פעילות של אספקת מים וטיפול בשפכים

ג.1.2.  בתחום המים אפשר להגדיר את הרשות המקומית כעסק לכל דבר ועניין, משום שהרשות המקומית מספקת מים לתושביה ולעסקים שבתחום המוניציפאלי שלה. הרשות המקומית הנה מונופול בתחום אספקת המים ואין לגורם אחר הרשות לספק מים לתושבי הרשות המקומית ו/או לעסקים שבתחום הרשות המקומית ללא הסכמתה (למעט מקרים מסוימים בתחומי  התעשייה, התיירות החקלאות וכו').

ג.2.2.  כאמור הרשות המקומית הנה גורם מוניציפאלי בתחום אספקת המים אך יש לדעת כי אין היא חופשית לקבוע את תעריפי המים לבדה, והיא כפופה לאישורים ולתעריפים הנקבעים ע"י מוסדות השלטון המרכזי.

ג.3.2.  במסגרת אספקת המים ניתן להבחין בין רשות מקומית הרוכשת את המים מחברת "מקורות" לבין זו המפיקה את המים בעצמה וזאת ע"י רישיונות הפקה שניתנו לה על ידי הממשלה. ישנן רשויות מקומיות שאספקת המים שלהן הנה גם מהפקת מים שמבצעת הרשות המקומית בעצמה וגם מרכישת מים שהיא רוכשת מחברת "מקורות".

ג.4.2.  עלויות אספקת המים שישנן לרשות המקומית נובעות הן מהתשלום לחברת מקורות בגין רכישת המים, והן עלויות הפקת המים שהיא מפיקה בעצמה, וכן עלויות של תחזוקת הצנרת והמשאבות ועלויות אחרות הקשורות באספקת המים ופיזור המים לצרכנים השונים. יש לציין שלעתים קרובות נוצר פער בין כמויות המים  שרכשה הרשות המקומית מחברת "מקורות" או הפיקה בעצמה, לבין הכמות שאותה הרשות המקומית מכרה וסיפקה לצרכנים השונים (תושבים ועסקים). הפער הנ"ל מכונה "פחת מים". ככל ששיעור הפחת נמוך הדבר מצביע על יעילות הרשות המקומית בתחום  תפעול משק המים הן מההיבט הכמותי והן מההיבט הכספי.

ג.5.2.  הרשות המקומית מחויבת לטפל בשפכים שבתחום  השיפוט שלה כאשר במסגרת הטיפול היא מחויבת לסלק את השפכים ולטהרם על פי דרישות החוק. ישנן רשויות מקומיות המטפלות בהולכת השפכים וסילוקן למכון טיהור בבעלותן, ולהן האחריות על מכון הטיהור ועל כך שטיהור השפכים יעשה כדין ועל התקנות שנקבעו לכך. מאידך ישנן רשויות מקומיות המסלקות את השפכים למכון טיהור המשותף להן ולרשויות מקומיות אחרות כאשר רשות מקומית אחת או איגוד ערים מטפל בטיהור השפכים עבור יותר מרשות מקומית אחת. החלטות באשר למבנה הארגוני תלוי בין היתר בתנאים גאוגרפים ובמרחקים שיש להוליך את השפכים.

ג.6.2.  בתחום הטיפול בשפכים יש לרשות המקומית את הסמכות לקבוע את רמת השפכים שיספקו העסקים ומהו הטיפול המקדמי החל על העסקים (כגון: תעשייה וכו') וכן יש לה הסמכות לקבוע את התעריפים ואת דרכי ההתחשבנות בנושא כמויות השפכים כאשר הדבר מחייב חקיקה של חוקי עזר ע"י מועצת הרשות המקומית חוקי עזר אלו חייבים לקבל את אישור השלטון המרכזי (משרד הפנים) ובד"כ לפני שחוקי העזר הנ"ל מאושרים נציגי משרד הפנים בודקים את התחשיבים שהיו בסיס לחקיקת חוקי העזר.

ג.7.2.  יש לציין כי על פי חקיקה קיימת מחויבות הרשויות למכור/להעביר את פעילות המים והביוב כולל הנכסים הקיימים בקשר לפעילות זו לתאגידי מים וביוב.

בשלב זה רק חלק קטן מהרשויות פעלו בהתאם כאשר ברוב המקומות שביצעו זאת התאגידים הנם בבעלות מלאה של הרשות ובחלק מהמקומות מדובר בתאגידים אזוריים שהבעלות בהם הנה בידי מספר רשויות. 

ג.3.  הרשות המקומית כ"קבלן משנה" של הממשלה

ג.1.3.  ישנן מספר תחומים בעיקר בתחומי החינוך, הרווחה , התרבות, הבריאות, הדת, וכו' שהרשות המקומית פועלת בהתבסס על הנחיות שקובעת הממשלה ועל פי תקציבים שהממשלה מתקצבת את הרשות המקומית.

ג.2.3.  בפרק זה ההתייחסות תהיה בעיקר בתחומי החינוך והרווחה. בחלק גדול מהנושאים המטלות שמבצעת הרשות המקומית הנן מטלות שהממשלה מטילה על הרשות המקומית לבצע אותן ומתקצבת את הרשות המקומית בהתאם.

ג.3.3.  תחום החינוך מתחלק למספר קבוצות עיקריות כגון: החינוך הקדם יסודי – החינוך היסוד והחינוך העל יסודי , הסעות – שירות פסיכולוגי וכו'.

ישנן עלויות בתחום החינוך שהממשלה משלמת אותן ישירות כגון: שכר ההוראה  של גננות ומורים בחינוך היסודי וחטיבות הביניים וישנן עלויות שהרשות המקומית משלמת אותן מקופתה ומקבלת החזר ממשרד החינוך. בחלק מהעלויות ההחזר המתקבל ממשרד החינוך הנו חלקי ואינו מכסה את העלות בפועל כאשר הפער ממומן על ידי הרשות המקומית ועל חשבונה. יש לציין שחלק מהפער אמור להיות ממומן על ידי הרשות המקומית ועל חשבונה מלכתחילה אך ישנם מקרים רבים בהם הפער שהרשות המקומית ממנת על חשבונה הנו גדול (לעתים מהותית) מהפער הנדרש משום שהרשות המקומית מספקת לתושביה/ תלמידיה בתחום החינוך שירותים מעל לשירותים המתחייבים על פי הקריטריונים של משרד החינוך, ומעל למטלות שמשרד החינוך  רואה לנכון לתקצב את הרשות המקומית . יש לציין שהסטייה יכולה להיות הן סטייה בכמות, הן סטייה בהיקף, והן סטייה במחיר. ישנן מקרים שהעלות העודפת נובעת מהעובדה שהרשות המקומית מפעילה מוסדות חינוך ו/או תכניות חינוך מעבר למה שנקבע על ידי משד החינוך.

ג.4.3.  בתחום הרווחה העלויות כולן הנן על חשבון הרשות המקומית, הן עלויות השכר והן העלויות בתחום הפעילות. משרד הרווחה מתקצב את הרשות המקומית על פי קריטריונים של תקני כוח אדם ועל פי קריטריונים של נזקקים כאשר התקציב של משרד הרווחה  מושתת על פונקציה של תמיכות ועלויות במגזרי הרווחה השונים (ילדים ונוער, זקנים, עיוורים, מפגרים וכו'). כן מתקצב משרד הרווחה את אותן הכנסות עצמיות שהרשות המקומית אמורה לגבות ממשפחות הנתמכים. את החלק הארי מהפער בין העלויות המתוקצבות על ידי משרד הרווחה לבין התקבול שאמורה הרשות המקומית לקבל מהמשפחות מכסה משרד הרווחה לרשות המקומית כהעברה כספית במישרין לקופת הרשות המקומית, או על ידי תשלום למוסדות השונים. את החלק הנותר מכסה הרשות המקומית ממקורות אחרים.

ג.4.  פעילות של תחזוקת מבנים ותשתיות

בבעלות ו/או בחזקת הרשות המקומית נכסים רבים לרבות נכסי נדל"ן (מבנים, גנים, שטחי ציבור וכו') ונכסי תשתיות (כבישים, צנרת, משאבות וכו') שהרשות המקומית אמורה לתחזק אותם ומעת לעת אף לשפץ אותם ו/או להחליפם. ישנם מקרים שפעילות מסיבית של שיפוץ מהותי ו/או החלפה יהיו חלק מפעילותה בתחום הפיתוח (התקציב הבלתי רגיל) אך גם במסגרת הפעילות השוטפת בתקציב הרגיל יש לרשות המקומית פעילות משמעותית בתחום  ועלויות לא מבוטלות.

ג.5.  הקצבות, תמיכות והעברות במסגרת הפעילות השוטפת של הרשות המקומית בתקציב הרגיל. יש לרשות המקומית עלויות כספיות עקב תשלומים שהיא מעבירה ומשלמת לגופי סמך של הרשות המקומית כגון:

ג.1.5.  הקצבות למתנ"ס -  אשר לעתים משמש לא רק כמוקד לפעילות תרבות, נוער, ספורט וכו' אלא גם לעתים כ"קבלן משנה" של הרשות המקומית בנושאים שונים כגון: הפקת אירועים (יום העצמאות, יום המימונה, יום הזיכרון וכו'), בהפעלת צהרונים, ספריות וכו' עבור הרשות המקומית.

ג.2.5.  הקצבות למועצה דתית – בד"כ הקצבה זו הנה פונקציה מהמענק שמקבלת המועצה הדתית מהמשרד לענייני דתות כאשר תקציב המועצה הדתית בד"כ מאושר על ידי הרשות המקומית ועל ידי המשרד לענייני דתות וישנו יחס מסוים בין סכומים המועברים למועצה הדתית מהמשרד לענייני דתות לסכומים המועברים מהרשות המקומית.

ג.3.5.  תמיכות לאגודת ספורט ו/או למוסדות אחרים - כאשר תמיכות אלו בד"כ מקבלות את אישורה של ועדת תמיכות וכפופות לנוהל התמיכות שפרסם משרד הפנים.

ג.6.  פירעון מלוות והוצאות מימון

ג.1.6.  במסגרת הפעילות השוטפת בתקציב הרגיל משלמת הרשות המקומית הוצאות מימון בגין אשראי שהיא לוקחת מהמערכת הבנקאית, ולעתים היא אף משלמת ריבית בגין פיגורי תשלום לספקים ו/או לקבלנים.

ג.2.6.  כן נכללים כתשלומים בתקציב הרגיל סכומי הפירעונות שפורעת הרשות המקומית למערכת הבנקאית בגין הלוואות שלקחה בעבר . יש לציין שבניגוד למקובל במגזר העסקי פירעון הקרן נחשב גם הוא כהוצאה . ההלוואות שפורעת הרשות המקומית שמשו בעבר כמקור לפיתוח או כמקור לכיסוי גירעונות ופירעונן מהווה הוצאה שוטפת בתקציב הרגיל של הרשות המקומית באותה שנת כספים.

ג.7.  השתתפות בתקציבי פיתוח

לעתים ישנם מקרים שהרשות המקומית מקציבה סכומים מהתקציב השוטף לתקציב הפיתוח כאשר סכומים אלו נרשמים כהוצאה בתקציב הרגיל.

ד. מקורות בתקציב הרגיל

את המקורות בתקציב ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות:

ד.1.  קבוצת ההכנסות העצמיות.

ד.2.  קבוצת הכנסות הממשלה.

ד.1.  קבוצת הכנסות העצמאיות

את קבוצת ההכנסות העצמאיות נוהגים לחלק ל-3 קבוצות משנה:

ד.1.1.  הכנסות מארנונה - הכנסות אלו כוללות הן הכנסות ארנונה שמקורה ממגורים והן הכנסות ארנונה שמקורה מעסקים ושטחי תעסוקה כגון: תעשייה, מסחר, תיירות, בנקים, שירותים, משרדים וכו'.

ד.2.1.  הכנסות הנובעות מאספקת מים - כאשר גם בתחום זה ההכנסות מאספקת מים הנן הכנסות הנובעות מאספקת מים לתושבים ו/או למגזרי עסקים שונים כגון: תיירות, מסחר, תעשייה וכו'.

ד.3.1.  יתר הכנסות עצמאיות – כאשר במסגרת זו נכללות ההכנסות העצמיות האחרות כגון: אגרת ביוב ואגרות אחרות בתחום התברואה, אגרת שילוט, אגרות וקנסות חניה, אגרות בניה, השתתפות הורים בחינוך, תרבות , השתתפות משפחות בתשלומי עלויות הרווחה, וסוגי הכנסות עצמיות נוספות המפוזרות על פני פרקיו השונים של התקציב הרגיל.

ד.2.  קבוצת הכנסות ממשלה

במסגרת זו ישנה הבחנה בין ההכנסות הייעודיות המתקבלות ממשרד החינוך וממשרד הרווחה ו/או ממשרדים אחרים לבין מענק האיזון המתקבל ממשרד הפנים שאינו ייעודי ושמטרתו  הנה לאזן את פעילות הרשות המקומית בתקציב השוטף בין סה"כ ההוצאות לבין כלל ההכנסות.

ד.1.2.  ההכנסות הייעודיות המתקבלות מהממשלה מושתתות בד"כ על תקני כוח אדם ועל מכסות (כמויות) וקריטריונים שקובע המשרד הממשלתי הרלוונטי במגזרי הפעילות השונים. ברוב הרשויות המקומיות ניתן לראות את ההכנסות הייעודיות בעיקר משני משרדי ממשלה עיקריים משרד החינוך והתרבות ומשרד הרווחה אך יש לציין שישנם משרדים נוספים שמעבירים כספים לרשות המקומית, כאשר גם חלק מכספים אלו הנם כספים ייעודיים.

ד.2.2.  מענק האיזון המועבר על ידי משרד הפנים לחלק מהרשויות המקומיות אינו מהווה הכנסה ייעודית כמו התקבולים ממשרד החינוך וממשרד הרווחה אלא מהווה הכנסה לאיזון הפעילות בתקציב השוטף.

למענק האיזון ישנן קריטריונים כגון: גודל הישוב מהיבט כמות התושבים , המעמד הסוציו-אקונומי של הרשות המקומית, גודל שומת הארנונה הכללית של הרשות המקומית ופרמטרים נוספים.

ד.3.  תקבולים אחרים בתקציב הרגיל

ד.1.3.  לעתים ישנם מקרים שרשויות מקומיות מאזנות את פעילותן השוטפת במסגרת התקציב השוטף מהלוואות לזמן ארוך כאשר הלוואות אלו, באם הן מאושרות על  ידי הגורמים המתאימים נחשבות כמקור בתקציב השוטף.

ד.2.3.  לעתים יכולה הרשות המקומית להעביר סכומים לתקציב השוטף שהתקבלו אצלה במסגרת קרנות הפיתוח כאשר המקור הנן היטלי פיתוח אולם לכך ישנן התניות ולא תמיד ניתן לבצע העברות אלו, אלא במקרים מסוימים בלבד.

ה.  תקציב הפיתוח

ה.1.  תקציב הפיתוח בניגוד לתקציב הרגיל אינו תקציב הנמדד על פני שנת כספים, אלא תקופת המדידה שלו הנה שונה והיא תלויה באופי הפרויקט. ישנם מקרים שתקופת תקציב הפיתוח תהיה קצרה כגון: במקרה של רכישת משאיות אשפה, או ארוכה מאוד כגון: במקרה של בנית אולם ספורט, אולם תרבות, סלילת כבישים וכו'.

ה.2.  מקורות תקציב הפיתוח

המקורות בתקציב הפיתוח הנם שונים ומגוונים אך בד"כ ניתן להבחין ב6- קבוצות של מקורות:

ה.1.2.  הכנסות עצמיות מבעלים (לרבות מקרנות פיתוח).

ה.2.2.  תרומות.

ה.3.2.  הכנסות ממשרדי ממשלה ו/או ממפעל הפיס.

ה.4.2.  מימוש נכסים.

ה.5.2.  הלוואות לזמן ארוך.

ה.6.2.  השתתפות מהתקציב הרגיל.

ה.3.  השימושים בתקציב הפיתוח

השימושים בתקציב הפיתוח הנם שונים, כאשר ניתן להבחין בשתי קבוצות עיקריות (אך ישנם גם שימושים נוספים).

ה.1.3.  רכישת טובין.

ה.3.2.  ביצוע עבודות על ידי קבלנים.

ה.4.  מועדי הסיום של תקציב הפיתוח

ה.1.4.  כל עוד הפרויקט נמצא בפעילות או כל עוד לא גויסו כל המקורות שניתן לגייס כמקור לתקציב הפיתוח, נחשב הפרויקט כזמני ולא כסופי.

ה.2.4.  כאשר הפרויקט מסתיים ואין מקורות נוספים למימונו מוכרז הפרויקט כסופי.

פרויקט סופי יכול שיסתיים באיזון או בגירעון או בעודף ולכן יש הנחיות כיצד לטפל בכל אחד מהמצבים של גירעון או עודף באותם פרויקטים שהסתיימו.

ו.  הדיווח הכספי והחשבונאי

ו.1  הדיווח הכספי שהיה נהוג בעבר ואף נהוג היום ברשות המקומית שונה מהותית מהדיווח הכספי בעסקים ובחברות רגילות ואף שונה מהדיווח במלכ"רים כמקובל על פי גילוי דעת של לשכת רואי חשבון ועל פי תקני החשבונאות של המוסד הישראלי לתקינה חשבונאות .

ישנם נושאים שהטיפול החשבונאי בהם דומה לטיפול החשבונאי בחברות ובעסקים וישנם נושאים שבהם הטיפול החשבונאי שונה מהותית.

ו.2  על פי הנחיות משרד הפנים עשוי הדיווח הכספי והחשבונאי הקיים להשתנות ולמעשה לעבור "משיטת המזומנים המתוקנת", כפי שקיים כיום, לשיטת הדיווח על פי השיטה המצטברת הכוללת, קרי :

ו.1.2  כל ההכנסות והתקבולים לרבות ההכנסות והתקבולים במסגרת ההכנסות העצמאיות ירשמו על בסיס צבירה מלאה כלומר כאשר קמה לרשות הזכות לקבל סכומי כסף מסוימים היא תרשום אותם כהכנסה  מחד וכנכס לקבל מאידך (ובמידת הצורך תבצע הפרשות לחובות מסופקים ו/או אבודים) וזאת ללא קשר האם מדובר בהכנסה ממקורות עצמאיים או הכנסה ממקורות ממשלתיים.

ו.2.2)  הכנסות המימון הנובעות ממקורות עצמאיים ירשמו כהכנסות מימון ולא כהכנסות תפעול כפי שנהוג כיום (כגון: ריבית פיגורים הנובעת מארנונה מים וכו').

ו.3.2)  הלוואות לזמן ארוך יקבלו ביטוי כהתחייבות לזמן ארוך במאזן הרשות, כך שבעת קבלתן לא ירשמו כהכנסה כפי שזה קיים כיום אלא כהתחייבויות בעת הפירעון תוקטן ההתחייבות והסכום הנפרע לא יירשם כהוצאה , כפי שמקובל כיום, למעט הריבית והפרשי ההצמדה שירשמו כהוצאה וזאת על בסיס צבירה ולא על בסיס תשלום בפועל.

ו.4.2)  נכסי הרשות (לרבות נכסי נדל"ן , ציוד , רכבים וכו' יקבלו ביטוי במאזן הרשות וזאת בניגוד למצב הקיים שבו נכסי הרשות לא קיבלו כל ביטוי בדו"חות הכספיים של הרשות.

ו.5.2)  כל נושא עלות העבודה (שכר ומשכורות) יעבור שינוי מהותי כאשר יינתן גילוי מלא בדו"חות הכספיים של הרשות מהן התחייבות שיש לרשות בנושא שכר לרבות שכר שטרם שולם (כגון: ביגוד, הבראה, חופשה וכו'...).

כן יחול שינוי מהותי בכל הקשור בנושא מתן ביטוי וגילוי בקשר עם סיום יחסי עובד / מעביד, כאשר בדו"ח הכספי יינתן ביטוי מלא על סכומי ההתחייבויות של הרשות לשלם גמלא בעתיד הן לגבי גמלאים (קרי עובדים שפרשו)  והן לגבי עובדיה הזכאים לגמלא בעתיד וזאת לעומת המצב הנוכחי שבו הגמלא היתה נרשמת כהוצאה רק על בסיס מזומן בלבד.

סיכום

• הרשות המקומית הנה גוף בעל עוצמה כלכלית אך בהיותה גוף סטטוטורי חלות עליה מגבלות שונות.
  
  
• לרשות המקומית יתרונות מחד, אך גם לא חסרים חסרונות מאידך. באם הרשות המקומית תדע כיצד לפעול כלכלית היא תוכל להביא תועלת כלכלית מרבית מרבית לטובת תושביה ולשיפור איכות החיים בה.
  
  
• הדיווח החשבונאי והכספי הקיים כיום אינו כולל ואינו משקף את כל נכסי והתחייבויות הרשות כאשר הדיווח החשבונאי החדש המתוכנן ישנה את פני הדברים באופן מהותית.